אימון בקשיבות פנימית והשקטה
הדרך הפשוטה ביותר להקשיב לתודעה, היא פשוט להקשיב.
כשרועש, אי אפשר להקשיב. התרגול נועד ליצר את העוגן שמאפשר להניח בצד רעשים ולהתפנות להקשבה.
בישיבה במקום שקט בתנוחה נוחה וערנית ככול הניתן. יצירת תנאי המעבדה שמאפשרת לתודעה להתנתק מגירויים חיצוניים, והשתולל ללא הגבלה. ואז מתרגלים תשומת לב למחשבות מתחוללות בפנים. פשוט מקשיבים. מבינים את רעשי הרקע איתם הגענו ומתאמנים לארגון אותם ולהניח אותם בצד כדי לראות מה עוד מהדהד.
הרציונאל:
עצם ההקשבה הערנית לתודעה מיצרת את הריחוק הדרוש כדי להקשיב, להבין, לארגן, ולנתב את מה שמתחולל בפנים: לזהות את הנושאים שמעסיקים אותנו, להבדיל בין חשיבה לדמיונות ותפוס מחשבות רפטטיביות ולא מועילות. לבנות עוגן שמאפשר להביט מהצד להתחיל לשנות ולהשתנות.
התהליך אותו מחולל תרגול הינו פשוט והגיוני וכולל כמה שלבים שמתרחשים מעצם ההתבוננות:
- יצירת עוגן בתודעה בעזרת הדבר הרועש ביותר בסביבה: תחושת הנשימות, ציפורים, שעון, מוסיקת רקע.
- כשהמחשבה נזכרת בעוגן (שומעת את המוסיקה) ישנה הזדמנות ליצר נקודות עצירה בשטף המחשבות.
- נקודת העצירה מסייעת לעשות את הריחוק הדרוש כדי להבין ולבחון.
- היכולת לעצור לרגע את השטף התודעה ולבחון מאפשר לארגן ולהבחין בנושאים השונים בהם עסוקה התודעה.
- הסדר מאפשר להעמיק את ההבנה, להבחין בדפוסים, להבחין בתגובות בשלב יותר מוקדם, ולהבדיל בין סוגי מחשבות: העלאת גירה (מחשבות רפטטיביות\replay), דמיונות ובריחה מהמציאות, השתוקקויות ושכנוע עצמי ומחשבות סרק. וכמובן התבוננות באחר, למידה …
- היכולת להבחין בין סוגי המחשבה השונים, בצרוף העוגן, מאפשר לעצור מחשבות לא מועילות ולהפסיק להישאב לפחדים דרמות פנימיות ודמיונות.
- ככול הרעשי הרקע הלא מועילים דואכים, קל יותר לחשוב באופן צלול וממוקד, קל יותר להגיע לחשיבה מושכלת.
- וכשצומחת תודעה שקטה ומאורגנת, אפשר לפנות ולסייע גם לאחר
כאדם שחווה את התהליך, וכמי שתמך בעזרתו בעוד רבים, לחוש את בשינוי שמתחולל מהתרגול הפשוט הזה, זו חוויה מפעימה: כואבת, מרתקת, חוויה של בהירות הדרגתית.
מתוך אותו השקט שנוצר במעבדה, ובדיוק באותם הכלים ולאותם המטרות, נפנה להתנסות ביכולת להקשיב לאחר במינימום השפעה בעזרת טכניקות שונות של הקשבה שקטה..