Thoughts on Psikta Rabati, Parshat Kumi Ori
Originally written: 07/03/2007
The Psikta (shown in full, on pages 3-4 below) is a Midrash of uncertain date, but from the style and language, was written somewhere between 1800 and 1000 years ago. It is quoted in the Yalkut Shimoni of about the 13th century. There are those who hold that the Psikta is a late Tana’itic document of the same period of the Midrash Rabba.
In the middle of an almost surrealistic vision of the Redemption process, we find a hard-headed geopolitical analysis (in red characters on page 3) by an anonymous Rav Yitzchak, which if written 1800 years ago or “only” 1000 years ago shows a profound understanding of the major players in our region. In essence neither they nor their mentalities have changed. The only change over the last 1000-1800 years in the Middle East is the availability of cheap means of mass murder. The reasons for conflict whether water, territory, oil or religious fanaticism do not make any difference. Rav Yitzchak tells us that the outcome will be the same one way or another.
Let’s take a look at it in more detail: (I have chosen a variant that is tense-consistent.)
אמר רבי יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לאדום ליטול עצה מהם. וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא. ואומר להם בניי אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתייראים אל תיראו! הגיע זמן גאולתכם ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה:
For Israeli Hebrew speaking readers, the item speaks for itself needing little comment from me.
______________________________
I have translated the piece for English speaking readers. The translation is intended to be readable rather than literally accurate. My comments are colored green in [square brackets].
Rabbi Yitchak said: In the year that the King-Mashiach is revealed, all of the kings of the nations of the world will be provoking one another. The king of Persia provokes the king of the Arabs, and the king of the Arabs goes to take counsel with the king of Edom. The king of Persia responds by laying waste the whole world. All of the nation of the world shake and panic and fall upon their faces and they are gripped in pains [as if] of childbirth. And Israel shakes and panics saying, “Where can we come, we can we go?” And I [God] say to them, “My children, do not fear; all that I have done I have done only for your sake. Of what are you afraid? Do not be afraid! The time of your Redemption [Geula] has come. The final redemption will not be like the first redemption [from Egypt] for the first redemption was followed by suffering and subjugation to [foreign] kings, but the final redemption will not be followed by suffering and subjugation to [foreign] kings.
The wording is somewhat clumsy but otherwise quite clear.
Let’s look at it in modern terminology:
The coming of the Mashiach, or our Redemption (in whatever political system of leadership we have) is presaged by a state of mutual conflict and provocation between the nations of the world – they cannot agree about anything. The king of Persia is now the ruler of Iran (the modern-day successor of the Persians, territorially, in language and probably in race). The ruler of Persia “provokes” the Arabs by trying to “Iranize” the Islamic Jihad against the non-Islamic world. The largely dictatorial reactionary Arab leaders feel directly threatened by the advance of Iranian Shiite fanaticism. Starting with the Saudis, probably the Emirates and very soon Jordan and Egypt (if they do not fall first) are or will be seeking agreements and alliance with the king of Edom i.e. the leaders of the Western world dominated by a European (Edom) based culture. They are currently the Quartet, dominated by the Americans lead by President Bush. The ruler of Iran tries to counter this by “laying waste” the world. This includes both military adventures (perhaps using nuclear weapons) and taking steps to collapse the world economy such as preventing oil production or transportation. Oil production can be curtailed by encouraging civil war in Iraq, blockading the straits of Hormuz and a variety of other mischief in Egypt, Jordan, Chechnya, the Kashmir and anywhere else that a strong Islamic presence can be “hijacked” for the purpose. The Arabs have plenty to worry about: Recall the Iraq-Iranian war of the 80’s.
In the throes of a worldwide economic failure (like the Great Depression), escalating military strife dominated by Shiite terrorism all sponsored by (a possibly nuclear armed) Iran in Hitler-like bid for empire, the nations of the world descend into a frenzy of panic probably starting with economic protectionism and then political isolationism followed by shortages leading even to famine in otherwise prosperous (G8) countries.
Israel is no exception, being lead by a timid immoral incompetent government devoid of faith, vision or courage.
The section of the text commencing, “ואומר” is the key to the let out:
Our anonymous Rabbi Yitzchak takes a deep breath and dares to speak for G-d in first person. In essence he says to Israel, “Don’t worry, I’m in charge of this one! This time it is not going to finish up like the old Egyptian experience.”
The foregoing Midrash leaves open two serious questions:
The first one, is how does Israel get the message to calm down and take it easy? The last prophet of stature in Israel was Malachi who lived about 2,500 years ago. Since then, pretenders to prophetic powers have generally proved to be fakes, or “proved right after the event” like a certain well known not long deceased Chassidic Rabbi. Is there another Rabbi Yitzchak around, and if there were, would anybody listen to him? Or maybe something totally unexpected will happen that will make Israel (if nobody else) sit up and take notice.
The second question is to my mind far more serious: When all this is over and done with, what do we, Israel, do next? Let no one think that we will be left to rest in our laurels, each under his grapevine and each under his fig-tree.
© Daniel Feiglin, 2006, 2007
+972 52 3869986
פסיקתא רבתי פרשה ל”ו
קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה’ עליך זרח [כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה’ וכבודו עליך יראה] (ישעיה ס א’ וב’): זה שנאמר ברוח הקודש ע”י דוד מלך ישראל כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהלים ל”ו י’) כנגד מי אומר דוד למקרא הזה לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל אמרו לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל התורה שנתת לי שנקראת מקור חיים אני עתידה להתענג באורך לעתיד לבא מהו באורך נראה אור איזה אור שכנסת ישראל מצפה זה אורו של משיח שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א’ ד’) מלמד שצפה הקב”ה במשיח ובמעשיו קודם שנברא העולם (וגם) [וגנזו] למשיחו לדורו תחת כסא הכבוד שלו אמר השטן לפני הקדוש ברוך הוא [רבונו של עולם אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי א”ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים א”ל] רבונו של עולם הראהו לי אמר לו בא וראה אותו וכיון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו ואמר בודאי זהו משיח שהוא עתיד להפיל לי ולכל שרי אומות העולם בגיהנם שנאמר ובלע המות לנצח ומחה ה’ אלהים דמעה מעל כל פנים (ישעיה כ”ה ח’) [באותה שעה התרגשו האומות] אמרו לפניו רבונו של עולם מי הוא זה שאנחנו נופלים בידו מה שמו מה טיבו אמר להם הקדוש ברוך הוא [הוא] משיח ושמו אפרים משיח צדקי (מגביה) [ומגביה] קומתו וקומת דורו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד [בו] שנאמר לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו (תהלים פ”ט כ”ג) וכל אויביו וצריו מתברחים שנאמר וכתותי מפניו צריו (שם שם כ”ד) ואף נהרות פוסקים (בימה) [בים] שנאמר ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו (שם שם כ”ו) התחיל הקב”ה מתנה עמו ואומר הללו שגנוזים הם אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך (כעול) [כעגל] הזה שכהו עיניו ומשנקים את רוחך בעול ובעונותיהם של אילו עתיד לשונך לידבק בחיכך רצונך בכך אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא שמא אותו צער שנים רבות הם אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך וחיי ראשי שבוע (את) [אחת] שגזרתי עליך אם נפשך עציבה אני טורדן מעכשיו אמר לפניו רבון העולמים בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל ולא חיים בלבד (יושיע) [יושעו] בימי [אלא אף אותם שגנוזים בעפר ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשיו] ולא אילו בלבד אלא אף נפלים [יושעו בימי] ולא אילו בלבד יושעו בימי אלא (למי) [כל מי] שעלתה על דעתך להבראות ולא נבראו (בהם) בכך אני רוצה בכך אני מקבל עלי באותה שעה מונה לו הקב”ה ארבע חיות שנושאות את כסאו של הכבוד של משיח באותה השעה אמרו אויביו ושרי המלכיות בואו ונשטין על דורו של משיח שלא יבראו לעולם אמר להם הקב”ה איך אתם מסטינים על הדור ההוא שהוא חמוד ונאה ואני שמח בו ואני חפץ בו ואני (אתמנך) [אתמוך] בו ואני רוצה בו שנאמר הן עבדי אתמוך בו [בחירי רצתה נפשי נתתי רוח עליו וגו’] (ישעיה מ”ב א’) והיאך אתם משטינים עליו הריני מאבד את כולכם קדחי אש מאורי זיקות ונשמה אחת אין [אני] מאבד לכך נאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור:[אמרו] שבוע שבן דוד בא בה מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפפה קומתו (והיה) [והוא] צועק ובוכה ועולה קולו למרום אמר לפניו רבונו של עולם כמה יהא כוחי וכמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהיו איבריי לא בשר ודם אני על אותה השעה היה דוד בוכה ואומר יבש כחרס כחי [וגו’] (תהלים כ”ב ט”ז) באותה השעה אמר לו הקדוש ברוך הוא אפרים משיח צדקי כבר קיבלת עליך מששת ימי בראשית עכשיו יהא צער שלך כצער שלי שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגלה את בניי לבין האומות העולם חייך וחיי ראשי שלא (הכנסתי) [נכנסתי] לכסא שלי ואם אין אתה מאמין ראה טל שעלה על ראשי שנאמר שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה (שה”ש ה’ ב’) באותה השעה אמר לפניו רבונו של עולם עכשיו נתיישבה דעתי דיו לעבד שיהא כרבו. א”ר לוי בשעה שאמר הקב”ה לכנסת ישראל קומי אורי כי בא אורך אמרה לפניו רבונו של עולם (עתיד) [עמוד] אתה בראשינו באותה השעה הקדוש ברוך הוא אומר לה בתי (יפתי) [יפה] את אומרת שנאמר (ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך) [משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה’ וגו’] (תהלים י”ב ו’). דבר אחר למה דומה כנסת ישראל בעולם הזה (לחיגור) [לחיגר] שאינו יכול לילך ולבוא ואומות העולם מחרפים אותם ואומרים להם בכל יום אלהיך היכן הוא למה לא יצילך אמרה (לו) [להם] יש לי יום אחד שעתיד מלכי (להעלות) [להיגלות] עלי שהוא מחזיקני ומעמידני על רגליי שנאמר (משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה’ אשית בישע יפיח לו) [ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך] (שה”ש ב’ י’). אמר רבי יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה מלך פרס מתגרה במלך ערביא והולך מלך ערביא לאדום ליטול עצה מהם (והחזיר) [וחוזר] מלך פרס (והחריב) [ומחריב] את כל העולם כולו וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא ואומר להם בניי אל תתייראו [כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתייראים אל תיראו] הגיע (ימי) [זמן] גאולתכם ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות (אחרים) [אחריה] אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכיות (אחרים) [אחריה]: שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש (והיה) [והוא] משמיע להם לישראל ואומר להם ענוים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו (באורו) [באורי] שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה’ עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על אומות העולם שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה’ וכבודו עליך יראה באותה השעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל וכל אומות העולם בחושך ואפילה והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך מלכים לנגה זרחך (ישעיה ס’ ג’) ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר (ואיים לפניו יחלו ועפר רגליו ילחכו) [ועפר רגליך ילחכו] (שם מ”ט כ”ג) ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים להם נהיה לך ולישראל עבדים וכל אחד ואחד מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר והיה ביום ההוא אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל הלשונות הגוים והחזיקו בכנף יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח’ כ”ג):